קורסים

מטרת הקורס הינה להניח בפני התלמידים את המסד האידיאי של הופעת פסיכולוגיית העצמי על במת הרעיונות של הפסיכואנליזה. הקורס יבחן את ההקשרים ההיסטוריוסופיים מחוץ לפסיכואנליזה ובתוכה אשר היוו את המצע להופעת פרדיגמת העצמי של היינץ קוהוט.

הקורס יעסוק בסוגיות הפסיכואנליטיות בהשקתן לשאלות עקרוניות של הקיום הנפשי, ויבקש להניח את יסודות הלמידה של מכלול התכנית הארבע-שנתית. הקורס יושתת על הוראת המנחה ועל קריאה מודרכת של פסיפס מדגים של ספרות מקצועית מתאימה.

לצד הנגיעה בנושאי יסוד עקרוניים, יפגיש הקורס את התלמידים עם היכרות סכמטית של מכלול עבודתו של קוהוט ונקודות ציון באבולוציה של הפרדיגמה הקוהוטיאנית; וזאת באמצעות עבודות מדגימות של דרך חשיבתו לאורך השנים, ולאו דווקא דרך המאמרים המכריעים של הקורפוס הקוהוטיאני, עבודות שיוצגו במסגרת כל מרכיבי התכנית.

הקורס יבחן את התפתחות הגותו של פרויד ביחס לפיתוח פסיכולוגית העצמי על ידי קוהוט, ובמהופך - את התפתחות התיאוריה של קוהוט כשהיא מושמת בהקשרה של התיאוריה הפרוידיאנית הקלסית. נבחן היבטים ביוגרפים של השניים ובהתאמה, את "נקודות המפגש" שלהם ואת "תחומי ההבדל" ביניהם.

נלמד תחומים נבחרים בהגותו של פרויד, את מגבלותיהם האינהרנטיות וכיצד באופן מסוים הם הצריכו פיתוח נוסף, מה שקוהוט ניסה להיענות לו ו"להגישו".

נדון בטבע השינוי האינהרנטי במעבר הזמן, המעבר מתיאוריה אחת לאחרת ובטבע השינוי המשתמע ממנו ונתפס על ידינו היום. מה הרווח, מה אבד ומה "תחומי ההבדל"? כיצד נשמרת ההמשכיות? האם יש לכך חשיבות ואם כן - מדוע וכיצד? כיצד ממשיגים את אי-ההמשכיות וכיצד היא נחווית על ידינו? מהו טבעו של "היסט פרדיגמאטי" ומהו טבעו של "שינוי אבולוציוני"?

הקורס הוא תיאורטי ביסודו, אך הכוונה היא שהמשתתפים יביאו חומר קליני רלוונטי לסוגיות שיידונו.

נקודת המוצא של הקורס הנה, שמטפל הנוטל על עצמו את המחויבות לכינונה של עצמיותו של המטופל באמצעות העברת זולתעצמי, נחווה ע"י המטופל כחלק חיוני מעצמיותו הוא, כלומר כנציגות החיצונית של עצמיותו.

הקורס עוסק תחילה בצרכי העצמי הדו קוטבי, כפי שהתגלה ע"י קוהוט, צרכי הניראות וצרכי האידיאליזציה ואופן ביטויים בהעברת זולתעצמי. התהליך ההתפתחותי בטיפול מבוסס על התנעתם של צרכי העצמי, אשר נבלמו בעקבות כשלי העבר, וביטויים בטיפול באמצעות העברת זולתעצמי.

יידונו ההשלכות התיאורטיות והקליניות שיש להבנות אלו: המטפל איננו עוד "המסך החלק" עליו משליך המטופל את עולמו הפנימי באמצעות ההעברה, שאינה נתפסת כנתון קבוע המושלך החוצה. המינוח העברת זולתעצמי מניח שלאופן בו יזהה, יבין, יקבל וישתתף המטפל בהעברת הזולתעצמי, תהיה השפעה מכרעת על מהותה של ההעברה. במילים אחרות, לא נתן להפריד בין ההעברה לבין הזולתעצמי כלפיו מופנית ההעברה ומכאן המושג העברת זולתעצמי.

הקורס עוסק בהבנת התהליכים הטיפוליים הנלווים להעברת זולתעצמי וביניהם:

*החרדה מרה-טראומטיזציה: התנעתה של העברת זולתעצמי מביאה עמה הן את התקווה העכשווית להמשך התפתחות והן את החרדה מפגיעה חוזרת, כלומר האימה מחזרתיות. בשעת כשל אמפתי, תתעורר החרדה מפגיעה חוזרת ויחד עמה יעלו הביטויים של חרדה זו: זעם, הסתגרות, ציניות וכו'. הדגש הנו על כך שמדובר בתגובה לכשל, ובצורך הנלווה של הכרה בכך.

*כדי לאפשר את פרישתה של העברת זולתעצמי במלוא עוצמתה, על המטפל לפגוש את ביטויים של צרכי העצמי בנוכחות מהווה. חומרי הקריאה של הקורס כוללים את ממשיכיו של קוהוט ואת הבנתם הנוגעת לאופייה של נוכחות טיפולית  ייחודית זו.  

חומרי הקריאה של הקורס כוללים גם מספר מאמרים קליניים הממחישים את מרכזיות העברת זולתעצמי.

מושג האמפתיה הינו מושג יסודי המגדיר את השדה הפסיכולוגי על פי קוהוט, ועליו נשענים נושאי ההעברה והריפוי כפי שהציבם היינץ קוהוט במשנתו הסדורה.

במהלך הקורס נקרא את מאמרי היסוד של קוהוט בנושא האמפתיה ונעקוב אחרי התפתחות חשיבתו לגבי נושא מרכזי זה בגישת פסיכולוגית העצמי.

כמו כן נדון בהגדרת המושג על פי התיאוריות הפסיכואנליטיות הקלאסיות ואלה שהתפתחו בעקבות פסיכולוגית העצמי. ככל שהבנת המושג והשלכותיו על שאר מרכיבי התיאוריה ייעשו ברורים יותר כך נוכל לדון ולפתח את קשרי הגומלין בין אמפתיה לבין מושגים קריטיים נוספים כמו אכפתיות, הקשבה, היענות, חמלה ופירוש.

לא קל להיות אמפתי, אפילו קשה, מורכב ומסובך. במהלך הקורס נשתמש בדוגמאות קליניות מגוונות ובקטעי ספרות ושירה כדי להמחיש ולהדגים את מורכבות ההתייחסות האמפתית, מגבלותיה וקשריה עם עולם הרגשות. כאמור, נעמוד על ההתפתחויות בתפיסת האמפתיה של קוהוט ונעמיק את הבנת המושג על ידי קריאה בדבריהם של תיאורטיקנים כמו באש וגולדברג, שהיו מתלמידיו הראשונים של קוהוט ופיתחו את התיאוריה של פסיכולוגית העצמי לכיוונים משיקים נוספים.

בקבוצות של 3 משתתפים, שיביאו את עבודתם הטיפולית השוטפת לדיון ולהתייעצות.

בהשתתפות כלל התלמידים, מורים ומדריכים מסגל התוכנית, שבו ישמש מקרה קליני של אחד התלמידים כבסיס להארת הסוגיות התיאורטיות הנלמדות.

הקורס יתמקד - דרך בחינת שני מושגי היסוד "הלא מודע" ו"העצמי"-  בחקירת הזיקה בין האדם והמצע שממנו הוא מתפתח. "האדם האשם", שראשיתו רקמה ביולוגית דחפית, מוטל לסביבה אנושית שאליה הוא אמור להסתגל מתוך קונפליקט מתמיד. לעומתו, "האדם הטרגי", שמקורותיו פוטנציאלים של גרעיני עצמיות החותרים אל מימוש, תלוי תלות מוחלטת בהתאמתה האמפתית של הסביבה האנושית אליו.

הקורס יפרוש את ממד הידיעה בפסיכואנליזה - התביעה מאדם לראות באומץ את האמת המוצפנת מתחת לפיצול האופקי על מנת לדעת את עצמו.

לעומת ממד החוויה - זכותו של אדם להיראות על ידי זולתעצמי כדי לגדול להיות עצמו ללא שברים של פיצול אנכי, והזכות להפוך להיות הוא מצע גידול לאחרים. 

את השראתו למושג 'הנרקיסיזם החדש' שואב היינץ קוהוט ממאמרו המונומנטאלי של פרויד 'אודות הנרקיסיזם', משנת 1914, ובליבתו הוא נטוע. בקריאתו של מאמר זה נפתח את הסמינר. בהמשך, נעקוב אחר גלגוליו של המושג בכתביהם של מספר  תיאורטיקנים ונתמקד במהפכה הפרדיגמטית שמחולל קוהוט בחשיבה הפסיכואנליטית, בהעזתו לנסח מחדש מושג יסוד זה.

נסקור את השינויים בחשיבה הפסיכואנליטית, בעקבות השינוי שיצק קוהוט בתפיסת הנרקיסיזם -  מן ההיבט הטופוגרפי, האקונומי, הסטרוקטוראלי והקוראטיבי: נבחן יחד את המהלך שעושה קוהוט, מהגדרת הנרקיסיזם כשלב התפתחותי על ציר התפתחות הדחף המיני, לעבר הבנת הנרקיסיזם כקו התפתחות בפני עצמו, וכתווך, בתוכו מתרחשת ההוויה הנפשית. נדון בשינוי תפיסת האנרגיה הנפשית, מתפיסה  ביולוגית - פיזיולוגית במהותה -  להבנת הצורך הנפשי כעניין פסיכולוגי- רוחני מובהק. נעסוק בתנועת הפסיכואנליזה מתפיסת הפסיכה כאפרט מנטאלי- מכאני, לתפיסת נפש מטפיזית בעיקרה, שבה לעצמי  ולעצמיות - מרכזיות מכרעת בהבנת החוויה האנושית, זו הקשורה בטבורה לשאלה הנרקיסיסטית. נבחן את המעבר מתיאוריה טיפולית של טכניקה, לתיאוריה של נוכחות טיפולית, ונתחקה אחר משמעותה של עמדה טיפולית זו, והתופעות ההעברתיות הנלוות אליה. נקנח בהגדרה של פסיכואנליזה תלוית מבט, המפציעה מן  החיבור בינה לבין מטפיזיקה קוואנטית, כפי שמציעים ממשיכיו של קוהוט, ובייחוד, רענן קולקה.

ויניקוט וקוהוט מכניסים לתוך הפסיכואנליזה את המימד הרוחני של הנפש:  האין סופי  באדם, שאי אפשר לדעת אותו - אפשר רק להיות אותו.  נלמד את ההגות הפרדוקסאלית של ויניקוט ואת המימד "הקומפלמנטרי" בחשיבה של קוהוט, שמאפשרים לפסיכואנליזה לחרוג מעצמה, לגעת במוחלט, באמת החיבור שפתוחה לאדם מעבר להפצעתו כנפרד.

אצל שני ההוגים, שמחוללים טרנספורמאציה בתוך הפסיכואנליזה, מודגשת השעיית גבולות, שמאפשרת נגיעה במצע הרוחני של הנפש - בפוטנציאליות -  וכך את כנון הוויית העצמי מתוך אי שניות אל תוך חוויה של שלמות.  היכן שהיה בפסיכואנליזה הקלאסית זולת מפענח יודע את האחר, מודגשת אצל ויניקוט וקוהוט נוכחות אינטואיטיבית, פתוחה, נענית, מתחברת ומאפשרת התהוות של עצמיות.

נדון בנקודות ההשקה ובהבדלים בין ויניקוט לקוהוט , נלבן סוגיות  התפתחותיות וטיפוליות: מקום היצירתיות, התוקפנות, התרבות ומקום האמונה. נראה את התרומה הייחודית של כל אחד מהם לטיפול הפסיכואנליטי, ונחשוב על האיכויות של המטפל האנליטי שצומח מתוך הגותם. 

היינץ קוהוט הגדיר מחדש את שדה הטיפול הפסיכואנליטי באמצעות המושג אמפתיה, ביכולת האחד (המטפל) לתצפית אותה כינה "אינטרוספקציה מושאלת" לפנימיותו של אחר. מעמדה זו נגזר יחס  שיש בו סגולות ריפוי, אותו המשיג קוהוט  כיחס עצמי-זולתעצמי [self-selfobject] .

המעבר ממודל תיאורטי לפיו יעדו של המטפל היא תובנה של המטופל לזה שבמרכזו איכויות יחס המאפשר תהליכי התהוות של דבר מה חסר (בניה ושיקום העצמי), מעצב מחדש את נוכחות המטפל ואת ההתרחשות בתוכה.

התרחשות בנפשו של המטפל המהווה זולתעצמי למטופל היא יעד לחקירה בקורס ותוגדר כך: המטפל קשוב ובהגדרתו של קוהוט מצוי במשוקעות [immersion] בעולמו הפנימי של המטופל. הוא יוצר תנאים שבהם תותנע ההעברה ומניח לעצמו להיות מופעל בצורה מבוקרת, בשעה שממלא פונקציה נפשית חסרה בעולמו של המטופל.

נושאי הקורס:

1.  התפתחות מושגים פסיכואנליטיים הנוגעים לסוג ההקשבה ולנוכחות זו כגון: קשב צף, טרנספורמציה באגו ובעצמי של המטפל, התמסרות אימהית ראשונית [[Primary maternal preoccupation, תהליכי חלימה [reverie] של המטפל את המטופל ועוד.

2.  דיון בסוגיות תיאורטיות טכניות כמו מידת ההיענות ומידת התסכול האופטימלי הנחוצים לריפוי והשלכותיהן על נוכחות המטפל. 

3. הפרעות נרקיסיסטיות (מבנה הגנתי, פיצול אנכי), השפעתן על תהליכים טרנספורמטיביים אצל המטפל.

4. מצבי העצמי של המטפל והאופנים שבהם המטופל קולט ומהווה זולתעצמי עבורו. חומר הקריאה יעסוק באופנים שבהם המשתתפים משקפים זה את עולמו של זה.

בקבוצות של 3 משתתפים, שיביאו את עבודתם הטיפולית השוטפת לדיון ולהתייעצות.

בהשתתפות כלל התלמידים, מורים ומדריכים מסגל התוכנית, שבו ישמש מקרה קליני של אחד התלמידים כבסיס להארת הסוגיות התיאורטיות הנלמדות.

הקורס מציב סיקור נרחב של המושג "עצמי" כפי שהוא מובן ומנוסח בתיאוריה הקוהוטיאנית, ועוסק בשאלת המבניות שלו אל מול העצמיות כישות א-מבנית:

העצמי כתוצר מבני המתפתח ליניארית וכרונולוגית

בחקירת ההיבט המבני של העצמי, נתבסס  על הסכימה ההתפתחותית  שניסח היינץ קוהוט, המתארת את מהלך צמיחת העצמי האנושי לאורך מעגל החיים: עצמי וירטואלי - עצמי גרעיני - עצמי מגובש - נרקיסיזם קוסמי (עצמיות קוסמית).

סכימה זו מתארת עצמי שבנייתו ליניארית וכרונולוגית ומתחוללת דרך היענותו  של הזולתעצמי לצרכי העצמי המתפתח בתוך המטריצה האמפתית.  כך, למשל, "העצמי הקוהסיבי" הוא תוצר מבני ליניארי, המושתת על היענות זולתעצמי מותאמת ורציפה דיה שקדמה להיווצרותו. 

העצמיות כתוצר א-מבני המתהווה מחוץ למימד הזמן והמרחב

כפי שניתן לראות מהתבוננות בסכימה הנ"ל,  קוהוט הניח, בתחילת התהליך ההתפתחותי ובסופו, שתי פאזות ייחודיות: "העצמי הווירטואלי" ו"העצמיות הקוסמית".

אזורים אלה הינם בעלי איכות בלתי מוגדרת ,גלומה ואינסופית.

לפיכך, יש יסוד להניח שתיאוריה זו  ראתה את קיומו  של העצמי גם באופנים לא מבניים.

נדון בשני היבטים אלה של העצמי, המבני והא- מבני, דרך קריאה בכתבי קוהוט וספרות פסיכואנליטית מגוונת, חומרים מעולם הפילוסופיה והדגמות מעולם הספרות.

מראשית ימיה של הפסיכואנליזה שאף פרויד כי תגליותיו לגבי ההתפתחות הנפשית המוקדמת ושורשי הפסיכופתולוגיה, שאליהן הגיע דרך שחזורים מתוך האנליזות של מטופלים מבוגרים, יזכו לתימוכין מתצפית ישירה בילדים. הפוביה של האנס הקטן והטיפול בו היוו מענה ראשון למשאלה זו.

אנה פרויד ומלאני קליין התבססו על ממצאיו ותורתו של פרויד כשהניחו את היסודות לאנליזה של ילדים ופיתחו את ההתאמות הטכניות הנדרשות לכך. הן ראו במשחק כלי מקביל לזה שמלאו האסוציאציות החופשיות של המבוגר, אמצעי ביטוי סמלי לעולמו הפנימי של הילד. גלגולי הדחפים ותסביך אדיפוס, כמו גם ההבנה הדינאמית והתפיסה המבנית-לינארית של ההתרחשויות בהעברה ניצבו במוקד החשיבה והעשייה בתחום זה. עבודותיהן החלוציות שימשו מתווים מרכזיים ובמודיפיקציות קלות הנחו אנליטיקאים של ילדים עד המחצית השניה של המאה העשרים. עבודתו של ויניקוט בלטה ביחודיותה ובדגשים ששמה על חשיבות הסביבה המגדלת ועל המשחק כמרחב החוויה הסובייקטיבית של הילד.

עם גילוי העברות הזולתעצמי חולל קוהוט מהפך תאורטי בתפיסה הפסיכואנליטית של הנפש, התפתחותה ומניעיה. הוא כפר במרכזיות הדחפים ככוח המניע המרכזי של המערכת הנפשית ובאוניוורסליות של תסביך אדיפוס. הוא התייחס בצורה חדשנית רדיקלית לתופעות ההגנה וההתנגדות והדגיש את מרכזיות החוויה הסובייקטיבית וצורכי העצמי כפי שניתן היה לעמוד עליהם בהעברה. הוא נתן מקום מרכזי להקשר ולתרומתו המכרעת להתהוות העצמיות והתפתחותה ולא הסתפק בעיסוק בעולם פנימי. במקום מודל מבני ואנרגטי סגור הוא הציע מערכת נפשית פתוחה המשתנה בהתמדה לאורך החיים כולם. מכך נגזרה גם תפיסה שונה של סוג הנוכחות הטיפולית הנדרשת.

שינויים אלה הצריכו התאמות ושינויים מקבילים בגישה לטיפול בילדים. הקורס יוקדש לקריאה של עבודות תאורטיות הנדרשות לחידושים ולשינויים אלה ולדיון בהן, וכן לדוגמאות קליניות מגוונות שימחישו את המפנה הרדיקלי שהתחולל בפסיכואנליזה של הילד.

יש הטוענים כי פסיכולוגית העצמי מתעלמת מתופעת התוקפנות.  הקורס  מציע קריאה משותפת של טקסטים העוסקים בסוגית התוקפנות על פי החשיבה של פסיכולוגית העצמי ותיאוריות קרובות לה. קריאה זו תהווה בסיס לדיון  בדוגמאות הקליניות של  המשתתפים.

מיקוד מיוחד  יינתן לשאלות הבאות:

כיצד לפגוש תוקפנות? כיצד ניתן למוסס אותה? האם ניתן לשנות את הסתכלותנו על התוקפנות ממקום שרואה אותה כתוצר של גורמים מולדים  לעמדה שעושה מקום  לסבל הגלום בה? מה מקום  המטפל ? מה הוא מקומן של  חמלה ומחילה?

ההנחה היסודית שתנחה אותנו היא שתוקפנות היא מצב תלוי קונטקסט, לפיכך אופן ההתייחסות של המטפל ולקיחת אחריות על ידיו, הינם מפתח להתמרתה.

פסיכולוגיית העצמי עושה את המעבר מן האדם האשם, גיבורו הכאוב של מודל הדחף הפרוידיאני, אל האדם הטרגי, זה הנושא עימו את יגון העצמי השבור, החי בשסע קיומי. זהו מעבר מפסיכולוגיה המגדירה את מהות הריפוי בהפיכת הלא מודע למודע, ובהתייצבות האני במקום בו שרר הסתמי, אל פסיכולוגיה הרואה את שיקום וריפוי העצמי, דרך החיפוש אחר וההיענות אל, מטריצה אמפתית וזמינותם של יחסי זולתעצמי.

שיקום העצמי מונח אם כן מעבר לעיקרון העונג ומעבר להסתגלות למציאות, באזורי החדווה של עצמי החי את חייו על פי גרעינו, המכיל את תמצית שאיפותיו והאידיאלים שלו.

מעשה הריפוי על פי פסיכולוגיית העצמי נגזר מהנחות יסוד אלו.

הקורס יתייחס וירחיב את ההתבוננות על הנחות אלו ועל הנושאים הבאים: תפקידה של האמפתיה בתהליך הריפוי והמעבר ממזיגה אמפתית להדהוד אמפתי; התנאים המאפשרים פתיחה של ערוץ אמפתי ועבודה על כשל אמפתי; התייחסות לסוגיית ההגנות והתנגדות על פי גישת פסיכולוגיית העצמי; מעשה הפרוש על פי פסיכולוגיית העצמי:

*המשגתו של קוהוט את הפרוש הטיפולי כיחידה בסיסית המורכבת משני שלבים:

א. הבנה ב. הסבר.

התייחסות למשמעותו ותפקידו של כל אחד מן השלבים.

*מושג ההפנמה המימרה וכינונם של מבני עצמי.

בקבוצות של 3 משתתפים, שיביאו את עבודתם הטיפולית השוטפת לדיון ולהתייעצות.

בהשתתפות כלל התלמידים, מורים ומדריכים מסגל התוכנית, שבו ישמש מקרה קליני של אחד התלמידים כבסיס להארת הסוגיות התיאורטיות הנלמדות.

הקורס עוסק בתווך בין תאוריות אנליטיות, שנתפסות כמייצגות קצוות בלתי מתפשרים בשדה האנליטי – לאקאן מצד אחד, ווויניקוט וקוהוט מצד שני, באמצעות שלוש הבחנות שלקוחות מעולם הפילוסופיה, הספרות והאמנות: ריאליזם-רומנטיציזם, אוביקטייביות-סובייקטיביות, מציאה-המצאה.

לאקאן מייצג את הריאליזם האוונגרדי שרואה בחשיפת הממשי הבלתי אפשרי את מקור הערך והמשמעות, בעוד וויניקוט וקוהוט מייצגים את הרומנטיציזם הטרנסנדנטי שרואה במימוש העצמי הקריאטיבי את מקור הערך והמשמעות. מאחר שהריאליזם האוונגרדי והרומנטיציזם הטרנסנדנטי מייצגים שניהם זרמים דה-קונסטרוקטיביים, הניגוד הבלתי מתפשר לכאורה ביניהם עובר בעצמו דה-קונסטרוקציה, ובהתאמה גם הניגוד בין לאקאן לבין וויניקוט וקוהוט, מה שמאפשר להעמיד את התאוריות שלהם לא רק זו למול זו, אלא גם זו לצד זו ואפילו זו בתוך זו, כך שזרימת הקומוניקציה ביניהן היא החשובה.

היינץ קוהוט חולל מהפכה בפסיכואנליזה. הוא ידע שהותיר שדות רבים בלתי חרושים ובלתי זרועים וייעד משימה זו לדורות הבאים אחריו. הוא האמין שהדבר שהוא צריך להנחיל לממשיכיו, הינה הרוח האמיצה והחומלת בה חיפש להעמיק ולהבין את רוח האדם. הקורס יפגיש אותנו עם ממשיכיו של קוהוט, אשר ניסו להעמיק ולהבהיר את מושגיו, את האופן בו הם נבדלים מן המושגים המוכרים בפסיכואנליזה, והאופן בו ניתנים ליישום בפרקטיקה הפסיכואנליטית. נתמקד במספר מושגים, נתבונן

בהשתנות שלהם לאורך השנים וננסה להדגים את הרלוונטיות שלהם לעבודתנו. בין היתר נעמיק באבחנה בין תסכול אופטימלי לבין הענות אופטימלית או מאפשרת, משמעות הפירוש בתהליך האנליטי, הרטט בין אמפטיה לבין אותנטיות, נשאל על קיומם של צרכי עצמי נוספים, מעבר לאלה אליהם היפנה קוהוט את תשומת הלב, ועל אופנויות נוכחות המטפל כזולתעצמי. נחשוב על הזכריות והנקביות של העבודה הטיפולית, על המבניות והעל-מבני שלה, ועל הרלוונטיות של הללו לסוגי נוכחות טיפולית.

חידושיו של קוהוט כוננו את פסיכולוגיית העצמי כמערכת פסיכואנליטית תאורטית וקלינית מגובשת שגרעיניות העצמי בבסיסה. בשנים הבאות ועד ימינו חלו בשדה התפתחויות מגוונות היונקות מהתשתית הקוהוטיאנית, משכללות ומרחיבות אותה, עומדות על הזיקות בינה לבין תחומים סמוכים של טיפול והגות ואף חורגות ממנה.

התאוריה מאפשרת למטפלים שונים עם גרעין עצמיותם ונגזרותיה למצוא בה בית לעצמם וליצור בתוכה. לפיכך, המגדירים עצמם כיום כפסיכולוגים של העצמי אינם מייצגים גישה מונוליטית ומהווים פסיפס עשיר של חשיבה, יצירה, יישום ועשייה.

מטרת הסמינר היא לפרוש את הגיוון והמורכבות הללו באמצעות שורה של מפגשים עם קלינאים המוזמנים לשיעורים כדי להציג את עבודתם הנסמכת על עיקרי פסיכולוגיית העצמי או חלקים ממנה, ומיושמת על ידיהם לתחומי העיסוק הספציפיים שלהם תוך מודיפיקציות ותוספות יחודיים. יובאו דוגמאות קליניות מתחומים של טיפול בהפרעות קשות, טיפול בילדים, בהורים, בהפרעות אכילה ועוד. לתלמידים יתאפשרו חשיפה לכל אלה והפגשה ישירה של מה שרכשו במהלך שנות לימודיהם בתוכנית עם גישותיהם ועשייתם של האורחים השונים.

ב-1977, כאשר הציב קוהוט את פסיכולוגיית העצמי במלוא היקפה בספרו The Restoration of the Self , הוא השווה את מפעלו המלא לדרמה הגדולה של המאה העשרים בפיזיקה: כמו פיזיקת הקוונטים לפיזיקה הקלסית המיוסדת על העמדות הניוטוניאניות, כך, הציע קוהוט, היא פסיכולוגיית העצמי לפסיכואנליזה הקלסית המיוסדת על המורשת הפרוידיאנית.

אף כי הצהרה זו מצאה את ביטויה הראשון בהערת שוליים (שם ע' 31), נראה היה כי קוהוט מציב פרוגרמה נועזת במיוחד למקומה של פסיכולוגיית העצמי בתולדות הרעיון הפסיכואנליטי.

זמן קצר לפני מותו, שקד היינץ קוהוט על כתיבת מאמרו האחרון לכבוד יובל החמישים לחברה ולמכון הפסיכואנליטיים של שיקגו, אותו כבר לא זכה להציג, והוא הוקרא באירוע על ידי בנו, תומס א. קוהוט. במאמר, שפורסם ב-1982, בכותרת : : Introspection, Empathy, and the Semicircle of Mental Health מעיד קוהוט על עצמו כי למרות שאת עמדתה הבסיסית של פיזיקת הקוונטים קבל באופן טבעי וכדבר מובן מאליו, הרי שמורכבויות היישום העדינות שלה היו ונותרו מעבר לתפיסתו.

דומה אפוא שאת מלאכת התמרתה של ההעזה הראשונית לדיאלוג אינטרדיסציפלינרי מעמיק ומושכל בין פסיכולוגיית העצמי לפיזיקת הקוונטים הותיר קוהוט לדור הבא של חוקרי פסיכולוגיית העצמי בשדה המעשה הטיפולי.

ברוח זו, יחתור הסמינר להיכרות ולמיפוי ראשוניים של מקבילות אפשריות בין פיזיקת הקוונטים ופסיכולוגיית העצמי; ישרטט את ציוני הדרך הבודדים של הניסיונות שנעשו עד כה, בעולם ובישראל, ליישום נקודות ההשקה בין שני השדות הדיסציפלינריים; ויציב יסודות שיטתיים ראשונים להפריה רחבת היקף בין התובנות הפילוסופיות הנגזרות מפיזיקת הקוונטים לבין תמונה חדשנית של פסיכולוגיית העצמי.

בקבוצות של 3 משתתפים, שיביאו את עבודתם הטיפולית השוטפת לדיון ולהתייעצות.

בהשתתפות כלל התלמידים, מורים ומדריכים מסגל התוכנית, שבו ישמש מקרה קליני של אחד התלמידים כבסיס להארת הסוגיות התיאורטיות הנלמדות.